כ"ח שבט ה'תשע"ז24.2.2017

הדיון התיאורטי עם אבא של הומוסקסואליות

בחור בן 20 ניהל שיחה תיאורטית עם אביו על הומואים, ונחרד מהתשובה. "לו רק אבא שלי היה יודע שאני בעצמי...הומו" חשב. הנה הרהוריו על הדברים

בוחרים בזה. זו העדפה, לא נטייה. מאיפה אני מביא את זה? ראשי הקהילה שלהם אומרים את זה בעצמם. הם יכולים להשתנות, *אנחנו* יודעים שזו התנהגות כמו כל התנהגות, וזה נרכש, בטח לא מולד.

מה הם מרוויחים מזה?

אני לא יודע. מה מרוויח אדם שמתעלל באדם אחר? אני לא יכול להסביר כל דבר. אבל עובדה, כנראה יש רווח. אחרת הם לא היו כאלה.

אפשר לטפל בכל התנהגות. *אנחנו* מכירים שיטות טיפול שמאפשרות לאנשים להבין שמה שהם חושבים על עצמם לא בהכרח נכון. למצוא מה גרם להם לחשוב שהם משהו מסויים. וזה עוד לפני שדיברנו על המחלות שיש שם, בקהילות שלהם. גם לסטרייטים יש איידס? מהתנסויות עם הומואים.

אתה יודע שהמון קציני אס.אס היו הומואים? פעם זה היה אצילי. גם ביוון עתיקה.


*

את הדברים האלה שמעתי מאדם קרוב אליי היום. הנושא עלה כשסיפרתי לו על מקרה התאבדות ששמעתי השבוע. "כשאדם מסוכסך עם עצמו, כי הוא מתנכר לטבע שלו, אין פלא אם יבחר להתאבד".

האדם ששוחחתי איתו הוא לא טיפש. הוא מחזיק בתואר שני בעבודה סוציאלית, הוא לומד ייעוץ מיני והוא עוסק בייעוץ חינוכי. הוא מעביר שיעורי גמרא שבועיים, ויש לו ידע ספרותי מרשים מאוד. איש ספר וידע.

האיש הזה הוא אבא שלי. אבא שלי העדין, הרגיש והרך. החכם, התומך.


הלב שלי נשבר.

יש עוד כל כך הרבה עבודה. המון דרך. המון מילים להוציא, המון שפתיים לנשוך, שיבינו, שיידעו. וזה לא קל. הם לא טיפשים, הם לא מרגישים בחושך בו הם נמצאים. ולא פשוט לשכנע מישהו שהחושך שלו, שמסדר לו כל כך את החיים, שצובע אותם בשחור לבן פשוט וברור, הוא חושך. לא פשוט לשכנע גבר סטרייט שאפשר לא להמשך לנשים (תמיד שואל את עצמי מה יותר קשה להם, המשיכה לגברים או אי המשיכה לנשים. לדעתי האופציה השנייה נכונה יותר).


לא יודע, שבע סיגריות ואני עדיין רועד. והחיים שלי נפרשים בפניי, ואני אומר;

זה האבא שיש לי.

זו המשפחה שלי. זו המשפחה שיש לכל אחד, החברים, הקהילה.

זה העולם שיש. ואין עולם אחר.

וזה העולם שצריך לרכך ולשנות. זה העולם שצריך ללכת איתו ראש בראש, או לב בראש.

זה החינוך שצריך לשנות. זה ה'ידע' וה'מחקרים' שצריך להפריך, שצריך להסביר כבר שהם ל א ק י י מ י ם, שזה נורא מפתה וכל כך נפלא אם היו מחקרים כאלו, אבל אין. ולא. ואי אפשר לשנות. יש דבר כזה הומואים.

לפעמים המאבק שלנו מתרחב ואנחנו שוכחים את התשתיות המקולקלות.

יש כל כך הרבה אנשים שלא מאמינים שאנחנו קיימים. שאני קיים. שכזה אני. שלא בחרתי, לא רציתי, כזה אני.

והערב אני חושב על הקבוצה הזאת,

על המאבק לפונדקאות,

על האמירה האומללה של סגן שר החינוך,

על הגברא.

ואני מבין, יותר מתמיד, כמה חשוב במקביל להכל לגעת בשורשים, לגעת בחינוך, להסביר, להפיץ, לשתף מידע, כמה שיותר מידע. שאנשים לא יהיו בורים יותר,

שאנשים לא יעצמו עיניים יותר,

שלילדים שלי לא יהיה ארון.


(13/02/2014)

תגובות

הוסף תגובה
14:07 | 3.8.2015הבעת דעה יפה   טמיר
בספר על פסיכולוגיה משנת תשנ"א מצוין שכבר אינה מחלה הנטייה "הברוכה "הזאת, אך עדיין סוגייה פסיכולוגית קשה, מלווה במתחים, לחצים... כמה מוכר לי, עוף....... רק ויקרא ואיסור משכב זכור מחזיקה ומרסנת אותי מהאדם האהוב שגם הוא סובל ,מוטב כך, ונשים כלל לא מעניינות, רחמנא ליצלן, רק בה' אני בוטח ומתגבר על יצר, הרף מכשולים והפיתויים
הוסף תגובה  » סגור