כ"ח שבט ה'תשע"ז24.2.2017

דבר תורה לפרשת תצוה

על הכהן הגדול ושליחותו לכלל ישראל, על החושן ועל ההנהגה בעם ישראל. זאת ועוד בדבר התורה לפרשת השבוע.

ד"ת לפרשת תצווה \ שבת זכור


אחד משבעת בגדי הכהן הגדול, ואולי המפואר ביותר שבהם הוא החושן המשובץ אבנים טובות אותו נושא הכהן הגדול על ליבו. אומרת התורה: "ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים והיו על לב אהרן בבואו לפני ה' ונשא אהרן את משפט בני ישראל על ליבו לפני ה' תמיד". עבור מה, אם כן, שימש החושן?
הסבר ראשון הוא ש"משפט בני ישראל" הכוונה לשאלותיהם ודינהם שעתידים לשאול, ויקבלו את התשובות דרך האורים והתומים בחושן. מאוחר יותר בהסטוריה היהודית, שימש החושן להחלטות אסטרטגיות חשובות כגון יציאה למלחמה או כיבוש והרחבת עיר.


השערה נוספת מספק המדרש האומר שמטרתו לכפר על פשעי עיוות הדין, ולכן נקרא "חושן המשפט".
מיקומו של החושן "על לב אהרן" נותן לנו סיבה שלישית המצויינת גם בתורה – "זכרון". על הכהן הגדול לזכור כי עבודתו היא למעשה עבור כל עם ישראל, ששמות שבטיהם חקוקים על האבנים, ואיננה עבודתו האישית, אלא שליחות בשם העם. וגם להפך: התורה אומרת "זכרון לפני ה'", שאם לכהן הגדול יש בעצמו "מטען אישי" של עבירות, מצוות ורגשות, אינו נשפט בבואו אל הקודש, בבואו לעשות את עבודת ה' – כי ה' זוכר שהוא רק שליח של העם. אומר בעל הטורים - "אורים ותומים" בגימטריא "אור ישראל". מיקום החושן על הלב רומז לכך שהכהן צריך להיות שלם בשליחותו – ולכן לא היו ממנים ככהן גדול אדם ששנוא על הבריות או ששונאם.


שליחתו של הכהן הגדול, שחייב בכל רגע נתון להיות כל כולו למען טובת הכלל, ללא מחשבה על עצמו וטובתו האישית, מודגמת בסיפור המפורסם בגמרא בברכות: "תניא: אמר רבי ישמעאל בן אלישע: פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים, וראיתי אכתריאל יה ה' צבאות שהוא יושב על כיסא רם ונישא, ואמר לי: ישמעאל בני, בָּרְכֵנִי! אמרתי לו: יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך, ויגולו רחמיך על מדותיך, ותתנהג עם בניך במדת הרחמים, ותכנס להם לפנים משורת הדין. ונִענע לי בראשו". מתעוררת קושיה: ה' אמר לרבי ישמעאל לברכו, אך הוא דווקא אמר "יהי רצון מלפניך" – הוא בא לבקש ולדרוש ברכה על עם ישראל. הכיצד?


ביאור העניין הוא שה' מנהיג את העולם בטבעו במידת הדין, ובכדי לעורר את מידת הרחמים, עלינו להתפלל, כי ללא תפילה מידת הרחמים לא מתעוררת. כביכול, ה' לא נוהג במידת הרחמים ללא תפילה, ולכן בחזיון המופלא הזה, הוא מבקש מר' ישמעאל להתפלל ע"מ שיוכל לעורר את מידת הרחמים, שרצונו להיטיב על הבריות והעולם, ועם עם ישראל בפרט. עם זאת, ניתן לתרץ בדרך שונה את הקושיה. ר' ישמעאל היה שקוע כ"כ בעבודת היום הקדוש וכִוון אך ורק בכפרת בני ישראל אחיו, שאפילו כאשר ה' מבקש ממנו לברכו, אינו מסוגל להסית מחשבתו מלדעת בשם מי הוא עומד מול ה' ומי שלח אותו – ועל כן מבקש רחמים על עם ישראל. וכיוון שדרכו של הקב"ה להיטיב, כאמור, נענע בראשו והסכים.
את המסקנה לעניננו גם אומרת הגמרא "שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך" – רבי ישמעאל, הכהן האהוב שהמשיך את דרכו את אהרן "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", לא גבה ליבו מעל אחיו, ולכן גם ה' מתנהג עמו כאילו היה שווה בכבודו ומתכבד בברכתו.


ברגעים הקשים של האומה היהודית, דרושים מנהיגים שיעמדו בשליחות לעם ישראל. בחג פורים הבא עלינו לטובה, אנו מציינים את הנס הנודע, שלא היה יכול להתרחש ללא "הגדלת ראש" מצד אסתר המלכה. אומר מרדכי לאסתר "אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך מכל היהודים". העם היהודי זקוק לנציג, כאשר כל יהודי ויהודי הוא לעצמו ואינו דואג לכלל, עם ישראל נמצא במצב מסוכן. זהו קיטרוגו של המן: "ישנו עם מפורד ומפוזר בין העמים" – מפורד בינו לבין עצמו, בינו לבין אלוהיו, ולכן נמצא בחולשה – כל אדם מתפלל לעצמו, ולא מבקש רחמים עבור כולם. אבל במעשה המגילה, הזעקה הייתה משותפת "שק ואפר יוצע לרבים" – ומנחישותה של אסתר שדאגה "איככה וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי", התהפכה מחשבת המן צורר היהודים

"ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר". כן תהיה לנו.
שבת – שלום!

תגובות

הוסף תגובה
00:30 | 7.2.2014יפה   בתיה
דרשה יפה
הוסף תגובה  » סגור